"היה לי את העניין הזה של הסמינומה, אבל חוץ מזה אני בריא כמו שור"

יואב צור, ביצי הפתעה, תל-אביב: גוונים, 2008.

את הספר ביצי הפתעה (הוצאת גוונים, 2008), מצאתי על השולחן בצד המיטה של רופא הבית. בדרך כלל יש שם ספרי היסטוריה ופילוסופיה. הוא קיבל אותו בבית החולים, ואכן זהו ספר שכדאי שיגיע לכמה שיותר רופאים (וחולים, וחולים בפוטנציה, ומלוויהם).
זהו נרטיב של מחלה שפורסם בפסבדונים יואב צור, שמו של מפקד חסמבה מהדור השני. השם מתאים למי שזהותו מורכבת בין השאר מלבנים ישראליות כ"קיבוץ" ו"שירות קרבי". לצד המחלה ובגללה הספר עוסק בגבריות ישראלית, וגבריות בכלל. האנלוגיות לשירות הצבאי עוברות בכל הספר, המשווה את המחלה למסע צבאי – "אלא שהמסע הזה אין לו נקודת סיום" (72). הקבלה שניה היא להתמודדות עם אבדן שבּאֵבל. צור מצטט את אמירתו של המחנך הפלסטיני ח'ליל אל-סכאכיני ביומנו לאחר שהתאלמן: "לעולם לא נקבל את הדין" (56). הדיאלוג עם אל-סכאכיני מתווה בספר נתיב של סירוב לדיכאון וליאוש.
בחשיבה על ביצי הפתעה אני שואלת שני ציטוטים ידועים ממורתי וחברתי ננסי ק. מילר, הראשון מספרה של סוזן זונטאג המחלה כמטאפורה: "כל מי שנולד מחזיק באזרחות כפולה, האחת בממלכת הבריאות והשניה בממלכת המחלה. למרות שאנו מעדיפים להשתמש רק בדרכון הטוב יותר, במוקדם או במאוחר כולנו נאלצים, לפחות לפרק זמן, לזהות את עצמנו כאזרחיו של המקום ההוא, האחר". הציטוט השני הוא מספרהּ של ג'ואן דידיון שנה של מחשבות מופלאות (הופיע בעברית ב-2006):
החיים משתנים מהר.
החיים משתנים כהרף עין.
את יושבת לארוחת ערב והחיים כפי שאת מכירה אותם באים אל קיצם.
שאלת הרחמים העצמיים.
"יואב צור" – עוד לא בן שלושים, דוקטורטנט להיסטוריה עוסמאנית (ולא עותומנית, מסתבר), מאמן טקוואנדו, קיבוצניק שעומד על סף עזיבת הקיבוץ, חייל קרבי לשעבר ופעיל שמאל בהווה הסיפור – חלה בסרטן. קודם באשך אחד, ואחר כך בשני. הסיפור המהיר נפתח בגילוי המחלה, ומלווה אותו דרך שני ניתוחים לכריתת האשכים, במשך כשנה (האירועים בספר ממוסגרים בין ה"התנתקות" באוגוסט 2005, ועד מלחמת לבנון השניה בסתיו 2006). שלומית רמון-קינן שאלה בעבר. איך מתמודדים נרטיבים של מחלה עם הבקע שברצף – המחלה היא תמיד הפרעה, שבר ברצף, היא מייצרת רגע בלתי הפיך. האם סיפור המחלה מתארגן, היא שאלה, סביב ציר של "לפני" ו"אחרי", או שהסיפר עצמו, בטבעו הסיפורי, מאפשר הבנייה וארגון של רצף חדש. ביצי הפתעה נוטה לאפשרות השניה, ובזה כוחו של הספרון הקטן הזה. הוא לא מוותר על זהותו הקודמת, על פניה הרבים. העבר לא הולך לאיבוד עם הלם הגילוי. חיוניותו של הספרון הזה נובעת בין השאר מהרפלקסיה שבו – מהמסות ההיסטוריות הקצרות על סריסים כאנשי חצר רבי-עצמה בארמון הסולטן, או בהקשר היסטורי אחר כנערים שמנסים לשמר את קולם הגבוה – ולפעמים נכשלים בזה, ועד לניתוחים של שינוי מין. התחקיר הזה הוא דרך להתמודדות עם המום שיוטל בגופו של הכותב עם הניתוח, המום שהכרחי להצלת חייו. כמאמן טקוואנדו הוא מגיע לאימונים גם כשאינו יכול להתאמן בעצמו ומאמן את תלמידיו כשהוא יושב בכיסא, חוזר ומצטט את המנטרה "ליפול שבע פעמים ולקום שמונה"; כפעיל פוליטי הוא ממשיך לעקוב בביקורתיות אחרי ההתנתקות והמלחמה בלבנון, וכבן זוג, הוא נשען על תמיכתה של אשה חזקה, מעורבת ואוהבת.
הספר נכתב כיומן, סוגה שיוצרת רושם מיידי ובלתי אמצעי, כאילו היומן אכן נכתב ברצף השנה בה התגלה הסרטן. קצב הסיפור מהיר, נקי מרחמים עצמיים ומיומרות. כתיבה יומנית יוצרת אפקט של חשיפה ומעורבות של הקוראת. אבל זהו כמובן רק אפקט של חשיפה, שכן שם העט מגן על פרטיותו של הכותב, ובה בעת, הספר שזור כל כך הרבה פרטים מבחינים ומזהים, שלו רצינו יכולנו מן הסתם לאתרו (כמה דוקטורנטים להיסטוריה עוסמנית כבר יש), וכך שם העט פועל למעשה כפניה אל אמונם של הקוראים, וכעין חתימה על חוזה קריאה שמצהיר על מהיימנות. יכול היה לפרסם את ספרו בשמו, ולהעניק לו מעמד בדיוני. הבחירה בשם העט היא מחווה שמצהירה על "אמת".
"צור" מרבה לתאר את המפגשים עם הצוות המטפל, רופאים, טכנאי אולטראסאונד, מרדימים, אחיות. לכאורה המערכת הרפואית זמינה לו יותר מכל אחד אחר – הוא מוקף בני משפחה שהם רופאים, ולכן, למרות המסגרת המגוננת הזו, הסיפור שלו יכול להתמקד בפחדים ובקשיים שמעוררת המחלה. יש בספר מידע חיוני לחולים. הוא מוכן לחשוף מה שמקובל להסתיר. במפגש במסדרון עם צעיר שזה עתה אובחן הוא כותב: "הוא נראה קצת הלום. רציתי לדבר איתו, להקל עליו, זה לא נורא", הייתי אומר לו ובולע את הרוק (…) אבל אולי בכל זאת אני צריך עוד קצת פני שאוכל לחבק אחרים" (73). הספר הוא מעין חיבוק לאחרים. ערב הניתוח השני שלו, הרופא האנדוקרינולוג מחפש חולה אחר שעבר את הניתוח אתו יוכל "צור" לדבר, אבל "בקהילת חסרי האשכים, זו שאני עומד להצטרף אליה, יש כנראה בעיה קלה של סולידאריות או אולי של בושה. נראה שהאונקולוג שלי צדק: בין שתי ביצים לאחת אין שום הבדל מהותי. בין ביצה אחת לאפס יש תהום" (51). "צור" ממלא את חלל המידע. הוא מספר על הצורך לשמור זרע לעתיד ("אך לפני זמן קצר הייתי מת מבושה ולא מביא מנת זרע לאחות בבנק הזרע. נראה שהפשפוש הבלתי פוסק בתחתוני עיבה את עורי", 60) – ועל שגרת הבדיקות, פרטי המחלה והשימוש בתרופות, מהיא כימוטרפיה ואיך למרוח טסטוסטרון אחרי הניתוח (68). לצד הפרטים המעשיים הללו הוא חושף גם את המהלך הרגשי של המחלה, את רגעי הזעם, הפחד והאבל "בלילה, אחרי שכולם הלכו מרחתי את המשחה שלי על הכתפיים והזרועות, בדיוק לפי ההוראות, ולא יכולתי להפסיק לבכות" (70).
למרות תכניו המדכאים יש בספר הומור, והומור עצמי. בבוקר האישפוז השני, לקראת ניתוח הוא כותב: "במחלקה האורולוגית הגיל הממוצע מתקדם ביותר. אני פחות או יותר היחיד כאן שמשתין בלי שקית, וזה מזכה אותי בלא מעט מבטים מעריצים" (60). ההומור הזה נשזר בהכחשה הנמשכת יחד עם ההתמודדות – בתיאור שיחת קבלה עם אח שמראיין אותו לפני אישפוז הוא כותב: "כששאל אותי ולרי על מחלות רקע, כשלתי ואמרתי אוטומטית: "לא. אני בריא". טלי הסתכלה עלי בתדהמה: "מה סמינומה זה לא נחשב למחלת רקע?" הייתי קצת נבוך. לא חשבתי על זה. "אה, כן". אמרתי, "היה לי את העניין הזה של הסמינומה, אבל חוץ מזה אני בריא כמו שור" (שם).
מי שלא יהיה, יואב צור הזה, הוא מספר טוב. והספרון שלו הוא ספרון שכדאי לחולים ולבריאים לקרוא. יש בו, באופן פרדוקסלי, חיוניות מלאת עצמה. בחתימה הוא חוגג את יום ההולדת השלושים שלו. באורח פלא, זוגתו טלי בהריון מתקדם שנבט לפני הניתוח השני, ואנו נפרדים ממנו בתקווה האופטימית שההריון יושלם בשלום, ושהוא יזכה לגדל את התינוק שיוולד לאורך ימים. אולי, כמו שהוא כותב, "נצליח להינות מן הספק" (93).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s